פסק דין
במועדים הרלבנטיים לתביעה, ובין השנים 2005 עד 2007, התובעת שימשה כסוכנת נסיעות למכירת כרטיסים לאניית הנופש "DRAEM" אשר ביצעה הפלגות נופש עבור הציבור הישראלי ברחבי הים התיכון (להלן: "האונייה").
בעלת האוניה היתה חברה זרה בשם Tumaco Navigation Co (להלן: "החייבת ו/או "טומקו") אשר לוותה מבנק הפועלים ומהנתבע, בנק דיסקונט בע"מ (להלן: "הבנק"), במשותף סכום של 9,000,000$ כאשר כל אחד מהבנקים הלווה סך של 4,500,000 $ (להלן: "ההלוואה"). בתמורה להלוואה שניתנה לחייבת על ידי הבנק ולאחר שנחתמו הסכמי הלוואה מפורטים עם החייבת במסגרתם נכלל גם ההסכם בין החייבת לתובעת, רשמה החייבת לטובת הבנקים שיעבוד על האונייה. ערכה של האונייה נאמד במועד רישום המשכון בלמעלה מ – 25,000,000$ ובידי הבנק הייתה חוו"ד לעניין שווי האונייה. כבטוחה נוספת להלוואה שהעניק הבנק ובנוסף למשכון, החתים הבנק, ביום 29.10.06, את מר גיורא נפתלי, אחד משני מחזיקי מניות הבעלות של האנייה (להלן: "נפתלי") על כתב ערבות אישית על סך 750,000$.
בנוסף לשתי הבטוחות לעיל, הבנק דרש המחאת זכויות על כל הכספים המגיעים לטומקו ושעבוד על כספי טומקו שנמצאו בחשבונותיה ובחשבון התובעת באמצעות אג"ח שהתובעת תעשה להבטחת התחייבות טומקו לבנק (להלן: "אגה"ח"). ואכן, ביום 02.11.06 התובעת חתמה על מסמכי אגה"ח.
ביום 18.09.07 נעצרה האונייה בנמל ברודוס על ידי שלטונות הנמל, אשר הורו לרב החובל לפנות לאלתר את הנוסעים מהאנייה כתוצאה מכשלים בטיחותיים ובמועד זה הופסקו ההפלגות.
מיד עם מעצר האנייה, הוקפא חשבון התובעת בבנק ונתפסו בו כספים ולתובעת לא נתאפשר לבצע פעולות בחשבון, בד בבד ננקטו ע"י הבנק הליכים למימוש הביטחונות הנוספים שהעמידה החייבת, ובכלל זה מימוש האנייה וערבותו של נפתלי. באותו שלב, הוסכם על שיתוף פעולה לקידום עסקת המכירה של האונייה שלא במסגרת כינוס נכסים ובסופו של יום נמכרה האנייה לקונה מרצון תמורת סכום של 17,500,0004$ לאחר שהבנק הסכים לוותר לחייבת על סכום של 30,000$, לשחרר את המשכון על האנייה ולפטור את נפתלי מערבותו.
משלב זה ואילך נתגלעה מחלוקת בין הצדדים, וזאת כאשר לאחר ביצוע עסקת המכירה ולאחר שהבנקים קיבלו מתוך כספי המכירה את מלוא הכספים שדרשו, הודיע הבנק לתובעת כי חשבונה עדיין מוקפא ובסופו של יום הבנק אף החליט לממש את זכות הקיזוז על הכספים שבחשבון התובעת אצלו, וזאת על סמך מסמכי איגרת החוב.
לטענת התובעת, נציגי הבנק נתנו הבטחתם שלפיה, בטרם מימוש אגרת החוב יפעלו לממש תחילה את המשכון שעל האנייה והערבות האישית של נפתלי, ורק לאחר מכן יממשו את אגרת החוב. התובעת טוענת, כי בפועל, הבנק פטר את נפתלי מערבותו באופן שרירותי ובניגוד למוסכם.
עוד טוענת התובעת, כי עם קבלת מלוא סכום החוב ושחרור המשכון, תמה התחייבותה שבאגרת החוב שכן ביום 26.11.07 עם העברת מלוא סכום החוב מן החייבת לבנק, מילאה החייבת במלואה את התחייבותה כלפי הבנק ומשכך במועד זה תמה גם ערבותה של התובעת באיגרת החוב כלפי הבנק.
מנגד, טוען הבנק כי לאחר השלמת הליך מכירת האנייה ונוכח יתרת חוב צפויה של החייבת כלפי הבנק, מימש האחרון את אגרת החוב כדין והעביר לחשבון החייבת את הסכום שנתפס בחשבון ועוכב שם ממועד אירוע המעצר ברודוס בקיזוז מס ובסך כולל של 22,064.65$ (לאחר תשלום מס בסך של 7,354$ ארה"ב). לטענת הבנק, הכספים שנמצאו בחשבון התובעת היו על פי טיבם כספים של החייבת אשר התובעת גבתה ממכירת כרטיסים לשייט על האנייה והייתה צריכה להעבירם לחייבת. לכל היותר הייתה רשאית התובעת לנכות מכספים אלו את העמלות עליהן הוסכם בהסכם השיווק בינה ובין החייבת אשר לא טרחה להציג.
עוד טוען הבנק כי המדובר במהלך שבשיקול הדעת העסקי משפטי הלגיטימי שלו, עפ"י דין ועפ"י המוסכם בין הצדדים, לאחר שהבנק גילה דעתו כי בכוונתו לעשות כן עת הקפיא מיד את החשבון המשועבד.
דיון והכרעה
האם הבנק הבטיח לתובעת כי בטרם מימוש אגרת החוב הוא יפעל לממש תחילה את המשכון והערבות האישית של נפתלי?
אין חולק על כך, כי על פי המסמכים שבכתובים, אגרת החוב של התובעת היוותה בטוחה בפני עצמה ללא כל תלות בבטוחה אחרת וללא הבדל כלשהו בין דרגתה לבין דרגותיהן של שתי הבטוחות הנוספות שניתנו להבטחת חוב החייבת לבנק. על פי סעיף 1 סיפא לאגה"ח, התובעת אף וויתרה מראש ובמפורש על הדרישה כי הבנק ידרוש תחילה מהחייבת את קיום חיובה לפני שידרוש זאת מהתובעת עצמה. סעיף 15 לאגה"ח קובע כי המדובר בשעבוד קבוע ובמשכון תמידי בדרגה ראשונה, יחידה ובלעדית, והבנק רשאי לדרוש מהתובעת את הפרעון המיידי של כל הסכומים שיגיעו לו באותו זמן מהתובעת ו/או מהחייבת, בין אם מועד הפרעון של הסכומים הנ"ל הגיע ובין אם טרם הגיע, וזאת בין היתר, אם יתקיים אירוע או תנאי אשר יש בו עילה לפרעון מיידי על פי תנאי כל התחייבות ו/או על פי הסכם ו/או מסמך שהתובעת ו/או החייבת מחויבות ו/או יהיו מחוייבות בגינם כלפי הבנק. למותר לציין, כי אין חולק שמעצר האונייה מהווה אירוע מעין זה.
אלא מאי? התובעת טוענת כי נציגי הבנק הבטיחו בעל פה כי קודם שיבחר הבנק לממש את אגרת החוב הוא יפעל לממש את המשכון ואת הערבות האישית. המדובר בטענה בעל פה הסותרת ראיות בכתב, ולשאלת הבנק הכיצד ייתכן כי הבעלים של התובעת, מר יובל כספי (להלן: "כספי") חתם על מסמך שלא מצוין בו כי הבטוחה שהעניק לבנק הינה שלישית בסדר המימוש, כספי ענה בעמ' 5 לפרוטוקול שורות 24-30 כי: "כאשר נתבקשתי לחתום על איגרת החוב, היו ידועות לי מספר עובדות. האחת, שההלוואה עמדה על כ-9 מיליון דולר, לבנק הייתה הערכת שווי של האונייה על סך 25 מיליון דולר, ושמר גיורא נפתלי, מבעלי האונייה, חתם על ערבות אישית בסך 750 אלף דולר. הוסבר לי שהיות והחברה שלי משמשת סוכנת מכירות, ומטבע הדברים הכספים בגין מכירת הכרטיסים עוברים דרך חשבון הבנק של החברה, אגרת החוב באה להבטיח שבמידה ואחרי שמוצו כל ההליכים ייווצר עדיין חוסר, ובהנחה שבחשבון החברה יהיה כסף שמגיע לבעלי האונייה, כסף זה ישמש כבטוחה ויוכל להילקח על ידי הבנק, ובתנאים האלה חתמתי".
ובהמשך לשאלת הנתבעת "מי הסביר לך את כל זה? איפה כל ההסבר הזה בא לידי ביטוי במסמכים עליהם חתמת?" כספי ענה כי : " ההסבר נתקבל מאורית כספי, אז שישבנו במשרדו של עו"ד שולמן וקיימנו שיחה טלפונית עם אורית. ומעבר לכך ההבנה העסקית שלי אמרה את אותו הדבר" (ראו: עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 1-2).
דברי כספי נוגדים את האמור בעדויותיהן של אלו שייצגו את הבנק בהליך המו"מ שבין החייבת טומקו לבנק; הגב' קרול שקד וגב' אורית כספי, אשר העמידו את דרישות הבנק בפני עו"ד שולמן שייצג את החייבת טומקו ואת כספי. שתיהן הצהירו כי הבנק באמצעותן דרש מערך שעבודים וערבויות כבטוחה למתן ההלוואה במדרג שווה וכי בשום שלב לא הציגו סדר כלשהו של מימוש בטחונות ולא הבטיחו לתובעת כי יפעלו למימוש אגרת החוב רק לאחר מימוש הביטחונות האחרים.
התובעת ויתרה על חקירת נציגות הבנק. וויתור זה פועל לרעתה, שכן מהימנעות מחקירה נגדית בהעדר הסבר אמין וסביר לכך, מתחייבת המסקנה שאילו קוימה החקירה הנגדית היה בכך כדי לתמוך בגרסת הבנק [ראו: י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי (תשס"ד, 2003), 1649].
לא זו אף זו: מר כספי העיד כי הוא חתם על הבטוחה (אגה"ח) במשרד עורך דינו בתל אביב (ראו: עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 12-13) ולא ברי מדוע נמנעה התובעת מלהעיד את עו"ד שולמן אשר ייצג אותה מול הבנק בהליך החתימה על אגרת החוב, ויש בכך כדי לתמוך בגרסת הבנק כי כלל לא הובטח לתובעת כי הבנק יפעל למימוש אגרת החוב לאחר מימוש הביטחונות האחרים.